Sapir Kesem Leary

Born, burned and been happy since 1988

#Hebrew

Misgeret - מסגרת
Made only by the sounds of my voice
Sapir K. Leary

מחויבות לרגע היא לא התנערות מהעתיד או מהעבר

המחויבות לרגע היא הטמעות ללא פשרות, היא לתת את עצמך עד הקצה ולקבל את הכל כמו ספוג. זו פעולה זה לא הירגעות. זה לא שכחה. זו פעולה חזקה של היטמעות בנקודה. במרחב. היטמעות בלי בריחה ובלי מילים או הסברים. מחויבות לרגע היא העתיד והעבר.

 

ציפיות מאנשים מובילות לאכזבות מאנשים. ציפיות מחברות מובילות לשברים בחברות. זה לא שונה במערכת היחסים של אדם עם עצמו. ציפיות מעצמי יגרמו לאכזבה מעצמי. מחויבות אל עצמי ברגע נתון לא מאפשרת ציפיות היא מאפשרת שקיעה ולמידה.

 

אין טעם להשוות ביני לבין אנשים כיוון שלעולם לא אהיה הם ולעולם לא אהיה קרובה אליהם. לעולם לא אדע איך הם פועלים מבפנים. הערכה אל אדם או אל פעולות של אדם לא מחייבות השוואה של עצמי אם האדם או אל הפעולות שלו. אם יש בי אהבה אל הפעולות של אדם אני יכולה לנסות אותן בעצמי אך לעולם הן לא יהיו אותן פעולות כיוון שאני איני אותו אדם.

 

הכל בתנועה. החלטות וכללים מפריעים לתנועה. אין חוקים ומציאת פתרונות שמה מחסומים לבעיות עתידיות. מחויבות, היטמעות ברגע מאפשרות לזרימה של תודעה, של פעולות, של שאלות, היטמעות ברגע מאפשרת היפרדות מתשובות.

 

אהבה היא דינמית וגם בה אין סיבה לאחוז.  כאשר ישנה ישנה וכאשר איננה איננה. חיפוש טוב רק אם הוא לא מתקיים או תלוי בפעולה עתידית. חיפוש של היטמעות ברגע הוא אפשרות יחידה למציאה דבר, בתנאי שאין היאחזות בדבר אשר נמצא.

 

אני מנסה לשחרר את עצמי מן המחשבות שלי, אך אין להתייחס אל השחרור כפעולה הכרחית, כאשר השחרור הוא ערך עליון הכל מרגיש כמו כלא.

ניסיון ראשון לשירה מדוברת
ספיר קסם לירי

Lana Del Rey: Video Games

next post i’ll reblog this awesome song

the nightmare video!

stupid nightmare

היה לי חלום מזעזע

ועשיתי וידאו בלוג כשהתעוררתי אבל טאמלר לא מרשה לי להעלות אותו כי אני גולשת בעשר שניות מהתקציב היומי שלי

אז אוכל לפרסמו רק מחר אחרי חצות

בינתיים זה התיאור של החלום

 

 הוא היה באורך של חצי שעה ואני כבר בקושי זוכרת

העניין הוא שידעתי שאני חולמת וכל הזמן ניסיתי להתעורר וכולם גם התנהגו בצורה שגרמה לי להאמין להם שאני לא חולמת

יעני זה הכי החיים שלך כמו שהם, אבל בתוך סיוט

אמא שלי הייתה בבית שלי, והייתי ערה בסלון בגלל הסיוט

והיא באה לסלון ואז קלטה אותי וברחה לחדר שינה אז צעקתי לה, אמא? מה קרה?

יעני הבנתי שהיא מחביאה משהווהיא אמרה לי כלום כלום הייתי ערומה, התלבשתי

והיא באה לשבת לידי בסלוןוזה היה ברור שהיא צריכה לדבר עם מישהו או לעשות משהו והחמאתי לה על הפיג’מה

ופתאום שמתי לב לעיניים שלה ואמרתי לה - אמא את על משהו? את מכורה למשהו?

אני לא זוכרת מה קרה אחר כך אבל הייתה הבנה מלאה בכך שאמא שלי מכורה להרואין

וכביכול התעוררתי מזהוהלכתי אל המיטה של ההורים שלי שינחמו אותי [למרות שאני כבר לא גרה אצל ההורים] ואמא שלי אמרה לי שאני מבוגרת מדי מכדי שהיא תנחם אותי

מלון עם מאפיונרים. רציתי לקפוץ מהמרפסת לתוך בריכה כמו בהאוס וידעתי שכולם יסתכלו עליי מלוכלך ומירי הייתה שם[הבוסית שלי] וכאילו היא עבדה עם אחד המאפיונרים בלי לדעת שהוא מאפיונר ובכוונה חסמתי לה את הדרך כדאי שהיא לא תראה את הכסף או הסמים

היה איזה סיפור כאילו גרתי בעבר בשכונת התקווה ועכשיו אנחנו בחוב והיה איזה משהו שהתעקש להכיר אותי, מהמורים החדשים או משהו כזה. זה היה מלא בחול ואדמהכל האזור הזה


והייתה סצנה ברוטשילד קופי ספוט

   ברוטשילד קופי ספוט היה מישהו שהוא כאילו נדפק והוא לא יכול להמשיך [לאו דווקא מהעבודים] ואנחנו ידענו את הסיפור כי חווינו אותו כאילו ראינו בטלוויזיה, שהיה לו איזה טריפ עם אבוקדו ועכשיו יש לו איזה קטע עם זה. ומישהו אמר [שלא הכיר את הסיפור] “עכשיו אתה תגיד לי שיש לך איזה קטע עם מחברות, יאללה נמאס לי מהשטויות האלה לא אכפת לי” ויעני הקטע של המחברות נשמע לי מגוחך

ואז הבנתי שרק בגלל שאני מכירה את סיפור האבוקדו אז הוא לא נשמע לי מגוחך, כי למה לעזאזל זה יותר הגיוני סיפור אבוקדו מסיפור מחברות? והגיע עוד מישהו וגם עליו האיש הזה התעצבן ואמר “וגם כן זה עם הניירות שלו” והאיש ניירות התעצבן ונעלב. הוא היה שמן כמו בודהא והיו לו בגדים יפים כביכול מנייר משובח [במחשבה לאחור זה נראה כמו אתנחתא קומית]וכל הזמן הייתה סביבי מוזיקה ונדלקו סביבי נורות וזה הציק לי מאוד כאילו סימנו לי משהו

ניסיתי להתעורר על ידי כך ששכבתי על האופניים וננתי להן להתדרדר במורד שדרות יהודית עד שאני אתרסקאבל לקראת רוטשילד קופי שופ הן האטו ופנו לתוך הבית קפה!! [בגלל המוטיב החוזר של הנורות חשבתי שאני צריכה להבין משהו בשביל להתעורר - אז כשהאופניים נכנסו לבית קפה חשבתי שאני צריכה לחזור לעבוד שם, והיו עוד כמה כאלה, אינני זוכרת] והאופניים המשיכו כאילו אין קיר לתוך הבית קפה ויצאתי בתוך הבית ולתוך המשרד

ובמשרד הדפסתי דף אחד

וראיתי שהוא חרוך ושחור לגמרי

והפנתי את הראש ימינה וראיתי מלא מלא דפים חרוכים שחורים בצורה מפחידה ונזכרתי שגם בעבר בחלום נדלקה נורה ליד מדפסת וקישרתי את זה ואמרתי - אה אולי הנורות הובילו אותי לכך שהמדפסת מקולקלת ואז רינת אמרה לי שזה מאתמול כבר ככה, והרמתי את המבט יותר ימינה, לתוך החדר ורינת ומירי הלכו איתי והעין השמאלית של מירי נראתה מוזר כאילו הכל חום בלי לבן ובלי אישון אבל התעלמתי ובחדר משמאל הכל היה הפוך ושרוף ומשהו מטורף

ושאלתי, מה זה? פרצו לפה? ומירי אומרת לי עם חיוך, פפףף וואי איזה משוגעים [יעני צוחקת כזה]

ואני אומרת לה - מי עשה את זה? והיא אומרת לי כאילו זה מובן מאליו, אנחנו

ואז שאלתי אותה - מה קרה לך בעין?והיא אמרה לי, נטליה, [זאת המנקה] נטליה הוציאה לי אותה

ואמרתי מההה???

ורינת צחקה כאילו זה מובן מאליו והראתה לי שגם העין שלה חסרה

אבל כנראה בגלל שזכרתי שקודם בחלום כן הייתה לה עין, הראש שלי החליט להתעורר !!! 

Guru

החברה המערבית יכולה למצוץ את הזקפה האינטרנטית שלי ואת כל המוטיבציה “להגשים את עצמי” ואת כל שאר החרא המצוץ שהעידן המודרני מכתיב לי.

בחיי שלפעמים בא לי להיות קיטשית מסריחה ולברוח למזרח, לבנות בית בידיים שלי עם הגבר שלי ולגדל את הילדים שלי בשדות תירס, שירוצו וישחקו ויעשו מדיטציה מול ההרים.

בא לי להיות הילדה שלי בעתיד שגודלת שם בשדה ומשאלת הלב שלה היא למצוא אהבה, להקים משפחה ולטבול בשלווה.